פערים בחשק המיני בזוגיות – מה עושים כשאחד רוצה יותר?

מה זה בעצם פער בחשק המיני?

פער בחשק הוא פשוט מצב שבו שני אנשים בקשר רוצים מיניות במידה שונה.

חשוב לשים לב למילה פער: אין כאן בהכרח אדם אחד עם "חשק תקין" ואדם אחר שצריך לתקן.

אם אחד רוצה סקס שלוש פעמים בשבוע והשנייה פעם בשבוע, מי מהם רוצה את הכמות הנכונה?

אין תשובה כזו.

כמו שאין מספר אחד של פעמים בשבוע שזוג "אמור" לעשות סקס, אין רמת חשק אחת שנחשבת נכונה.

כמה פעמים בשבוע זוגות עושים סקס?

אז למה פער בחשק יכול להפוך לכל כך כואב?

כי מהר מאוד הוא מפסיק להיות רק שאלה של סקס.

הצד שרוצה יותר עלול לחוות את ה"לא" כדחייה:

אולי כבר לא רוצים אותי. אולי אני לא מושכ.ת. אולי משהו השתנה בינינו.

הצד שרוצה פחות עלול להתחיל לחוות כל יוזמה כדרישה:

עוד רגע אצטרך להגיד לא. שוב אני מאכזב.ת. שוב יש ממני ציפייה למשהו שלא מתחשק לי.

וכך יכול להיווצר מעגל לא נעים: ככל שאחד מנסה יותר להתקרב, השנייה מרגישה יותר לחץ ומתרחקת; וככל שהיא מתרחקת, הוא מרגיש יותר דחוי ומנסה שוב.

בשלב הזה כבר לא מדובר רק בכמה פעמים עושים סקס, אלא בעלבון, אשמה, לחץ וחשש מדחייה.

וכל אלה, באופן לא מפתיע, לא ממש עוזרים לחשק.

למה אנחנו לא רוצים סקס באותה מידה?

כי אנחנו אנשים שונים.

לכל אחד ואחת יש רגישות אחרת לדברים שמעוררים חשק ולדברים שמכבים אותו. עומס, עייפות, סטרס, מצב הגוף, תחושת קרבה, דימוי גוף, ילדים בבית, ריבים, זמן פנוי – כל אלה יכולים להשפיע אחרת על כל אחד מאיתנו.

גם אופן הופעת החשק יכול להיות שונה. אצל אחד החשק מופיע לעיתים קרובות באופן ספונטני – "בא לי". אצל השנייה הוא עשוי להופיע יותר בתגובה לקרבה, למגע או להקשר מתאים.

אפשר לקרוא על זה בהרחבה במאמר "אין לי חשק מיני – למה החשק משתנה?"

הבדלים כאלה לא אומרים שאחד אוהב יותר, נמשך יותר או "מיני" יותר מהשני.

המטרה היא לא לגרום למי שרוצה פחות לרצות יותר

כשמדברים על פער בחשק, קל מאוד להפוך את האדם עם פחות חשק לבעיה שצריך לפתור.

"איך אפשר להעלות לה את החשק?"

"איך לגרום לו לרצות יותר סקס?"

אבל זו נקודת פתיחה בעייתית.

גם מי שרוצה יותר לא צריך להתבייש ברצון שלו, וגם מי שרוצה פחות לא צריך לקיים מיניות רק כדי לעמוד בכמות הרצויה של הצד השני.

במקום לנסות להחליט מי צריך להשתנות, אפשר להתייחס לפער כאל משהו ששייך למערכת היחסים ולברר יחד איך נראית מיניות שטובה לשני הצדדים.

ומה לגבי תשוקה תגובתית?

כאן חשוב לעשות הבחנה עדינה.

לפעמים אדם לא מתחיל עם חשק מיני, אבל כן מרגיש פתוח לקרבה, למגע או לאפשרות שמשהו נעים יתפתח. אם החוויה נעימה, החשק עשוי להופיע בהמשך. זו תשוקה תגובתית.

אבל פתיחות אינה הסכמה לעשות סקס למרות שלא רוצים.

"כרגע לא בא לי סקס, אבל נעים לי להתקרב ולראות מה יקרה" שונה מאוד מ"אני לא רוצה, אבל אעשה את זה כדי שלא תיעלב.י".

היכולת לעצור בכל שלב ולהגיד שלא מתאים היא חלק מהתנאים שמאפשרים למיניות להרגיש בטוחה ונעימה.

איך מדברים על פערים בחשק בלי להפוך את השיחה לעוד לחץ?

עדיף לא לנהל את השיחה בדיוק ברגע שבו אחד יזם והשני אמר לא.

אפשר לדבר בזמן ניטרלי ולנסות לעבור מהשאלה "למה את.ה לא רוצה?" לשאלות שיש בהן יותר סקרנות:

מה גורם למיניות שלנו להיות נעימה עבורך?

מתי קל לך יותר להיכנס למצב מיני?

מה מכבה אותך?

איזה סוג של קרבה חסר לך?

האם יש דברים שאנחנו עושים כי התרגלנו אליהם, אבל הם כבר פחות מתאימים?

מה היינו רוצים שיהיה יותר במיניות שלנו – גם אם זה בכלל לא יותר סקס?

לפעמים השיחה מגלה שהפער הוא לא רק בכמות. יכול להיות שאחד רוצה יותר מגע, השנייה יותר זמן, אחד רוצה יותר משחק והשנייה רוצה שהמיניות תהיה פחות צפויה או פחות ממוקדת בחדירה.

כשמרחיבים את השאלה מ"כמה פעמים?" ל"איזו מיניות אנחנו רוצים?", נפתחות הרבה יותר אפשרויות.

לא חייבים לסגור את הפער

המטרה אינה בהכרח להגיע למצב שבו לשני הצדדים יש בדיוק אותו חשק.

כנראה שגם בתחומים אחרים בזוגיות אנחנו לא רוצים תמיד את אותו הדבר, באותה מידה ובאותו זמן.

המטרה היא שהפער לא יהפוך למאבק שבו אחד מרגיש דחוי והשני מרגיש לחוץ.

אפשר לבנות מיניות שבה יש מקום גם לרצון, גם ללא, גם ליוזמה וגם לשינוי דעת – וללמוד יחד אילו תנאים מאפשרים לשניכם יותר עונג, חיבור וסקרנות.